כיצד יכול האלוקים להיות מעל המציאות ובו זמנית גם מעורב בה? כיצד יכול חלקיק להיות מרוחק מחברו ובו זמנית גם להשפיע עליו? האם יכולים להתקיים בישות אחת שתי תכונות סותרות? מסתבר שהרבנים והמדענים חולקים את אותה הסירה ואולי לא תמיד הם מודעים לכך. האם יתכן שתורת הקוונטים מתמודדת עם אותה המורכבות עימה מתמודדת תורת הסוד היהודית רק שהן מדברות בשפות שונות? לעניות דעתי תורת האורות הסובב והממלא כל עלמין של הזוהר הקדוש יכולה לשמש כמרפא אמוני לפרדוקס אי-הלוקאליות בתורת הקוונטים ולו באופן חלקי. להלן התרגום לעברית מדוברת:
פרדוקס אי הלוקליות הקוונטית
תיאורית המכאניקה של ניוטון מתאפיינת בלוקליות, לפי תמונת העולם של פיזיקה הקלאסית שום דבר אינו יכול לפעול במקום שבו הוא איננו נמצא. לדוגמא, אי אפשר להניע גוף כלשהו בלי לנגוע בו, כלומר גוף לא יכול להשפיע על חברו ממרחק, במילים אחרות, השפעותיו של כל גוף הן לוקליות כלומר סמוכות אליו. כל גוף משפיע רק במקום שהוא נמצא, ואם נרצה ששני גופים מרוחקים ישפיעו זה על זה, בהכרח משהו חייב לעבור במרחב שביניהם. זאת גם ההתנסות היום יומית שלנו, כדי להזיז גוף כלשהו עלינו לגעת בו, ואם הוא מרוחק מאיתנו, עלינו להשתמש בגוף אחר כמתווך (יצוין שתורת כוח הכובד הוחלפה בתחילת המאה ה- 20 בתורת היחסות הכללית של איינשטיין שבה אין פעולה ממרחק). למרבה הפלא, בתורת הקוונטים התכונה של לוקליות אינה מתקיימת, המדע גילה שקיימת השפעה ממרחק ללא תיווך. שני חלקיקים הפועלים מקרוב זה על זה, ואחר כך נשלחים לשני מקומות מרוחקים, ממשיכים בכל זאת להיות מתוארים כמערכת אחת ולכן כאשר מבצעים מדידה או שינוי על חלקיק אחד החלקיק השני "ירגיש" את השינוי בו זמנית אפילו אם מרחק רב מפריד ביניהם. התופעה הזאת הנקראת EPR והיא פורסמה לראשונה במאמר שנכתב על ידי איינשטיין, פודולסקי ורוזן שעל שמם היא נקראת. תופעה זו אוששה בניסוי שבוצע בצרפת בסוף מאה העשרים והרסה את אחד מאבני היסוד של תמונת העולם הקלאסית ואת השכל הישר, את תכונת הלוקליות.
פרדוקס ההופעה האלוקית
התפיסה האללית מתייחסת לאל באורח אישי ומאנישה אותו, לעומתה, התפיסה שמקורה בפילוסופיה היוונית, שוללת את האלוקים האישי ומכירה רק באל טרנסצנדנטי. היהדות משלבת בין שתי התפיסות , היא מתייחסת לאלוקים בורא העולם, כאל טרנסצנדנטי שהוא מעל המציאות מחד, אך בה בעת גם כשולט ומתערב בעולם, אישי ובעל רצון הקובע חוקיות בעולם, מאידך. שני רבדים סותרים אלו באלוקות (האישי והטרנסצנדנטי) מקבילים לעניות דעתי לתיאורי הופעת האור האלוקי המופיעים בזוהר הקדוש ומוסברים בתורת החסידות של חב"ד: "אור הממלא כל עלמין" ו"אור הסובב כל עלמין", כמבואר שהקב"ה ממלא כל העולמות וסובב כל העולמות. כלומר הוא מופיע בעולם בשתי דרכים: ממלא (אישי) ומקיף (טרנסצנדנטי). מחד, הקב"ה ממלא כל פרט בעולם, מתאחד עימו ומתלבש בכל נברא להחיותו, זאת בדומה לנפש הממלאת את הגוף ומתאחדת עמו בכל נקודה ונקודה, מאידך, הקב"ה מפיק אור אין סוף הנמצא בכל מקום ופועל בדרך מקיפה "לית אתר פנוי מיני". אור זה כמובן איננו נתפס בתודעתנו מכיוון שהינו בלתי מוגבל, או בלשון בעל התניא: "ההשפעה שאינה מבחינת גילוי אלא בהסתר ואין העולמות משיגים אותה אינה נקראת מתלבשת אלא מקפת וסובבת... אף שהוא בתוכה ממש".
המרפא האמוני
הרבי צמח צדק מליובביטש ממחיש את שני סוגי האורות, הממלא והמקיף בעזרת משל לשני סוגי כוחות שבאדם: כוחות נפשיים שקשורים באיברים ספציפיים וכוחות נפשיים שפועלים על כלל האיברים. כך למשל הכוח השכלי שורה במוח הגשמי וזוהי בחינה של אור ממלא שכן איבר המוח הוא הכלי לכוח השכלי, פעולתם בשיתוף והם פועלים כמציאות אחת, אך היכן שורה כוח הרצון? הוא איננו מוגבל לאבר מסוים, הוא מעין אור מקיף, שהרי אדם הרוצה ללכת למקום כלשהו, רצונו מניע את רגליו, אך לא יתכן לומר שרגליו רצו או ליבו או מוחו רצה, אלא האדם (בכללותו) רצה ובמחשבתו ומוחו "נודע" לו על דבר הרצון הזה. והיכן הרצון? הרצון נמצא בכל הגוף כמו שהנפש נמצאת בכל הגוף, נוכחותו בגוף היא בדרך מקיפה ולא רק ממלאת, שכן בדומה לאור המקיף, אין הרצון מתייחס לאיבר מסוים. אמנם יתר כוחות הנפש מתלבשים באיברים בגוף ומתייחסים אליהם, כמו העין רואה, האוזן השומעת וכו'... אבל הרצון שהוא מבחינת "מקיף" אינו מתלבש ומשתייך לאברי הגוף ורק נוכח בהם. הדבר המדהים הוא שלמרות שהרצון הוכח רק כ"מקיף", אין לאיש ספק שהוא מורגש באברי הגוף ושולט עליהם, כולם נשמעים לו תיכף ומיד ללא שהות (בו זמנית). הרי לנו כוח "מקיף" שפועל על כלי אף שהכלי אינו מתאחד עמו. ולעניות דעתי, גם בכיוון הנגדי, כל איבר יכול לעורר את הכוח "המקיף" את הרצון מבחינת התעררותא דלתתא, כפי שניתן להשפיע על האור המקיף על ידי תורה ומצוות. באותו אופן ניתן להתייחס לחלקיק שמופעלת עליו מדידה או השפעה. ההשפעה היא מעין כוח "פנימי" כאשר החלקיק הוא הכלי לאותו הכוח. אותו החלקיק המופעל "מעורר" את הכוח "המקיף" הגורם לחלקיק השני "להרגיש" את ההשפעה תיכף ומיד ללא שהות (בו זמנית). בדומה לאור הסובב שאינו נתפס ומושג בעולמות (טרנסצנדנטי) כך השפעת האי לוקלית בין החלקיקים אינה ניתנת להשגה. לכן תורת הקוונטים, למרות היותה התיאוריה השלימה ביותר שעליה מבוססת כל הטכנולוגיה המודרנית, סותרת את השכל הישר.
משמעות הקשר שבין הממלא למקיף, בין האישי לטרנסצנדנטי ובין החלקיקים המרוחקים הינה אחריות כבידה שמוטל עלינו בני האדם, על מחשבותינו, כוונותינו ומעשינו. כל מחשבה, כוונה ומעשה שלנו משפיעים על כל העולמות בדומה לחלקיק המשפיע על חלקיק אחר הנמצא במרחק רב ממנו. מכאן עולה שההשפעה על האחר ועל העולם כולו מתחילה מעבודה על עצמנו בעזרת התורה והמצוות הממשיכים את האור הסובב כל העלמין לעולמנו.
